החלטה בתיק ע"א 3023/10

לפניי מונחת בקשתו של המערער (להלן: המבקש) לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ד' צרפתי) בבש"א 2116/09 (בתיק עיקרי פש"ר 154/03) מיום 31.1.2010, בה הוחלט על ביטול הליך הפש"ר בעניינו של המבקש ובהתאמה, בוטל צו הכינוס שניתן בעניינו של המבקש מיום 17.2.2004.

רקע עובדתי וההליכים לפני בית המשפט המחוזי

1.         בעניינו של המבקש התקיים הליך פש"ר בהתאם לבקשה שהוגשה על ידו לבית המשפט המחוזי בשנת 2000 להכריז עליו כפושט רגל. ביום 17.2.2004 ניתן בעניינו צו כינוס נכסים. בשנת 2007 נכנס המשיב 1 לתפקידו כנאמן לנכסיו של המבקש (להלן: הנאמן). כאמור, ביום 31.1.2010 ביטל בית המשפט המחוזי בנצרת את הליך הפש"ר בעניינו של המבקש מהטעמים שיפורטו להלן, ובגדרי החלטתו זו הפנה בנימוקיו, בין היתר, לטעמים המפורטים בהחלטתו הקודמת מיום 8.3.2009 בבש"א 2439/08 ובש"א 1930/08 (בתיק עיקרי פש"ר 154/03), בה הורה בית המשפט המחוזי על הגדלת התשלום החודשי שחוייב בו המבקש לטובת קופת הכינוס, מסכום של 300 ש"ח בחודש לסכום של 1,000 ש"ח בחודש, וכן נדחתה בקשתו של המבקש ליתן לו צו הפטר.

2.         הרקע להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.3.2009 היה חקירה פרטית שניהל הנאמן. בניגוד לטענת המבקש לפיה משלב הגשת בקשתו לפשיטת רגל בשנת 2000 הוא אינו עובד, העלתה חקירת הנאמן, כי המבקש עבד בעבודות שונות וכן עשה שימוש ברכבים לצרכי פרנסתו, ואף עסק במכירת נעליים. כמו כן הפנה הנאמן לכספים הצבורים לטובת המבקש בחברת "מגדל" עליהם לא דיווח המבקש. זאת ועוד, הנאמן מסר הודעה לבית המשפט לפיה המבקש וילדיו איימו עליו.

3.         בהחלטתו מיום 8.3.2009 קבע בית המשפט המחוזי כי התנהלותו של המבקש בהליך הפש"ר עולה לכאורה כדי חוסר תום לב, אך יחד עם זאת בשלב זה בחר בית המשפט המחוזי שלא למצות את הדין עם המבקש, תוך שהסתפק בהעלאת סכום התשלום החודשי לקופת הכינוס. בית המשפט המחוזי קבע כי ניכר שהמבקש אינו מציג תמונה מלאה ואמיתית אודות הכנסותיו ועיסוקיו. בית המשפט בחר שלא ליתן אמון בגרסתו של המבקש שנמסרה בתגובה לממצאי חקירתו של הנאמן. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי "תמונת המצב העובדתית כפי שתועדה בימי המעקב אחרי החייב, לפיה, בין השאר, נצפה החייב עוסק באמצעות רכב, בהעמסת סחורה וניודה, מלמדת בפשטות על עיסוק מלא". בין היתר, למד בית המשפט המחוזי על כך שהמבקש עבד בתקופה הרלבנטית מתיעוד של תאונת עבודה שדווחה על ידי המבקש ביום 12.10.2007. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש נמנע מלפרט את ניסיונותיו לעבוד כנהג מונית והודה בכך רק לאחר שהטענה הוטחה בפניו על ידי הנאמן. בית המשפט המחוזי קבע כי אין ליתן אמון בהסבריו של המבקש לעניין השימוש ברכבים המתועדים בחקירת הנאמן. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הוכיח שהוא סובל מנכות המונעת ממנו לעבוד ואילו הנכות הזמנית שנקבעה לו, פג תוקפה ביום 31.1.2009. לבסוף, התרה בית המשפט המחוזי במבקש כי מחדלים נוספים מצידו בדרך התנהלותו במסגרת הליך הפש"ר, לרבות פיגורים בתשלומים החודשיים, חוסרים בדיווחים הדו-חודשיים או התנהלות ואיומים שלא כדין כלפי הנאמן, יביאו לביטול הליך הפש"ר בעניינו.

4.         בהמשך, הגיש הנאמן בקשה לבית המשפט המחוזי לביטול הליך הפש"ר שהתנהל בעניינו של המבקש. הנאמן הפנה בבקשתו להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 8.3.2009. הנאמן טען בבקשתו כי המבקש מפגר בתשלומיו בסך של 7,000 ש"ח כאשר מאז חודש פברואר 2009 לא שילם המבקש כל תשלום לרבות התשלומים המוגדלים שנקבעו. הנאמן ציין בבקשתו כי נכותו של המבקש בהיקף של 15% אינה מהווה גורם משמעותי בכל הקשור לאפשרות מיצוי כושר השתכרותו. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת הנאמן מהנימוקים המפורטים בה, תוך שהפנה גם לנימוקים המפורטים בהחלטת בית המשפט מיום 8.3.2009 ותוך הדגשת העובדה כי המבקש אינו מציג תמונה עובדתית מלאה ואמיתית לעניין נתוני הכנסתו ואינו ממצה את כושר השתכרותו. בית המשפט המחוזי הדגיש כי על אף שהתרה כבר במבקש בהחלטתו מיום 8.3.2009, המבקש המשיך לצבור פיגורים, נמנע מלהגיש דוחות דו-חודשיים סדירים ומלאים והמשיך לעשות דין לעצמו בניסיון להכתיב לנושיו, לנאמן ולבית המשפט את תנאיו. לבסוף קבע בית המשפט כי התנהלותו זו של המבקש מלמדת בבירור על חוסר תום ליבו תוך ניצול לרעה של הגנת פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ומשכך אין הצדקה להותיר את הליך הפש"ר על כנו.

5.         על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 31.1.2010 הוגש ערעור לבית משפט זה. המועד להשלמת טיעון בעל פה בערעור נקבע ליום 25.5.2011. ביום 3.10.2010 הגיש המבקש "בקשה לעיכוב הליכים" עד להכרעה בערעור התלוי ועומד בעניינו לפני בית משפט זה.

נימוקי הבקשה

6.         לטענת המבקש, עם ביטול הליך הפש"ר עיריית נצרת עלית החלה בעיקול המטלטלין שבביתו ולא יהיה בבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה על ידו ללשכת ההוצאה לפועל כדי לסייע היות שהעירייה פועלת מכוח פקודת המיסים (גבייה). עוד מוסיף המבקש כי עד להכרעה בערעורו "עלולים הנושים השונים לרדת לחייו ולפעול נגדו במלוא המרץ על אף שאין ביכולתו לפרוע ולו חלק קטן מחובותיו". לפיכך, טוען המבקש כי יש מקום לעכב את ההליכים כנגדו, בכפוף לכך שישלם בכל חודש סך של 400 ש"ח, סכום שייצבר בקופת בית המשפט ויועבר לקופת הכינוס או לנושיו בהתאם לתוצאת הערעור. לטענת המבקש סיכויי ערעורו טובים. בתמיכה לטענתו זו מפרט המבקש את נימוקי ערעורו. לא מצאתי לנכון לפרט נימוקים אלו שכן הם נטענו ברובם לפני בית המשפט המחוזי ונדחו על ידו, כפי שעולה מהחלטותיו, ולכך נפקות ממשית בזיקה לבקשה שלפניי כמפורט להלן.

דיון והכרעה

7.         לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים, מהטעמים המפורטים להלן. בטרם אפרט את הנימוקים לדחיית הבקשה אציין כי המבקש לא הבהיר עד תום את מהות בקשתו, קרי - האם מבקש הוא עיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי או שמא מבקש הוא סעד זמני בערעור. כפי שניתן להבין מתוך הבקשה, המבקש עותר להקפאת הליכי הגבייה שהחלה בהם עיריית נצרת עילית, ולכן לכאורה מבקש הוא סעד זמני בערעור [ראו למשל: החלטתה של השופטת מ' נאור בע"א 2212/07 פריצקר נ' עו"ד אביעזר חיון (לא פורסם, 28.6.2007) (להלן: עניין פריצקר)]. ברם, בנוסף לכך המבקש עותר במסגרת הבקשה להגנה מפני כלל נושיו בשל חששו מפעולותיהם "הפוטנציאליות" בעתיד לבוא, ולכן לכאורה מבקש הוא עיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי לפיה בוטל הליך הפש"ר בעניינו. יוער כי בעניין פריצקר הביעה השופטת נאור את העמדה כי בקשה לעיכוב הליכים לאחר שבית המשפט המחוזי ביטל הליך פש"ר בעניינו של חייב צריכה להיות מוגשת כבקשה לסעד זמני בערעור ולא כבקשה לעיכוב ביצוע, זאת מבלי לקבוע מסמרות בדבר. כך או כך, הרי שהמבחנים העומדים ביסוד בקשה למתן סעד זמני בערעור לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984(להלן: תקנות סד"א) דומים לאלו העומדים בבסיס בקשה לעיכוב ביצוע לפי תקנות 468-467 לתקנות סד"א: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

8.         המדיניות המשפטית הנוהגת בבקשות כגון דא היא כי עיכוב ביצוע החלטתה של הערכאה הדיונית יינתן אך במקרים חריגים כאשר סיכויי הערעור טובים וקיים חשש כי באם לא תעוכב, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל. נטל השכנוע כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה מוטל על כתפי המבקש [ראו למשל: החלטתו של השופט ס' ג'ובראן בע"א 1789/07 רובין נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 27.2.2007) (להלן: עניין רובין)].

9.         מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נדמה כי סיכויי ערעורו של המבקש אינם גבוהים. עיקרו של הערעור שהגיש המבקש עוסק במסקנות העובדתיות שהסיק בית המשפט המחוזי מהראיות שהובאו לפניו בדבר התנהלותו של המבקש וחוסר תום ליבו לאורך הליך הפש"ר. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב במסקנות עובדתיות מעין אלה, ואף ביתר שאת מקום שהן הושתתו על ממצאי מהימנות (ראו למשל: עניין רובין; החלטתה של השופטת מ' נאור בע"א 8937/05 תבין נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 18.12.2005); כן ראו והשוו: החלטתו של השופט י' עמיתבע"א 614/10 עקל נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 1.3.2010)]. נימוקי ערעורו של המבקש דנן הם נימוקים עובדתיים גרידא ומעיון בהחלטות בית המשפט המחוזי עולה כי טיעונים עובדתיים אלו עמדו לפניו בעת מתן החלטתו, אולם בחר הוא לדחותם בהחלטה מנומקת על סמך ממצאי מהימנות.

10.       באשר למאזן הנוחות, הרי שמלבד הליכי הגבייה בהם נקטה עיריית נצרת עילית לא הצביע המבקש על הליכי גבייה והוצאה לפועל נוספים המתקיימים בעת זו, וכל חששותיו הם מהליכים "פוטנציאלים ועתידיים". בית המשפט אינו נותן סעד על סמך טענה תיאורטית וערטילאית כגון דא. מעבר לכך, בעניין רובין הדגיש השופט ג'ובראן כי המשך נקיטת הליכי גביה והוצאה לפועל עשוי לגרום לנזק ממשי למבקש, במיוחד לאור המצב הכלכלי והאישי המאפיין חייבים שבעניינם מתקיים הליך פש"ר, אלא "שמנגד, על בית המשפט ליתן דעתו אף לאינטרס של הזוכה לפעול בדרך היעילה והמהירה לגביית חובו". זאת ועוד, גם אם נושים נוספים מלבד עיריית נצרת עילית ינקטו בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש, פתוחה בפניו הדרך לבקש כי תקוים בפני ראש ההוצאה לפועל חקירה אשר על פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו (ראו והשוו: עניין פריצקר), ו"כי באם יזכה המבקש בערעורו תהא פתוחה בפניו הדרך לתבוע מן הנושים את הנזקים הכספיים שיגרמו לו, אם בכלל, עקב נקיטת הליכי ההוצאה לפועל כנגדו" (עניין רובין).

11.       אכן, כפי שעמדה על כך השופטת נאורבעניין פריצקר, לכלל זה ישנם חריגים. כך למשל סברה השופטת נאור בעניין פריצקר כי נסיבות העניין הינן חריגות היות שהמבקש שם היה בן 69, צירף תיעוד רפואי לבקשה ולפיו אי נטילת תרופות באופן קבוע, בשל חוסר יכולת כלכלית הנובעת מהמשך הליכי גביה והוצאה לפועל, תציב את המבקש בסכנת חיים. ברם, המבקש דנן לא הצביע על נסיבות רפואיות חריגות כגון דא המצדיקות היעתרות לבקשתו או נסיבות חריגות אחרות בעטיין יש לסטות מהכלל האמור.

12.       אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ונוכח אי הצורך בתגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"א (4.10.2010).